הרב אברהם בלס ט תשרי, תשפה11/10/2024
מי שתפיסתו הרוחנית היא שאין איזון בין המישור של בין אדם למקום לבין המישור של בין אדם לחברו סופו הוא שהוא או צאצאיו יגיעו לשחיתות מוסרית חזקה מאוד
ביום הכיפורים אנו מעצימים את חשיבות המישור של בין אדם לחברו – אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו. ביהדות אנו נתבעים לאיזון בין מישור של בין אדם למקום לבין המישור של בין אדם לחברו. ומוזמנים לקרוא את המאמר פרי עטי שבמדור יהדות בערוץ 7 בקישור: https://www.inn.co.il/news/650396
בספר שמואל מסופר על כך שעם ישראל הפסיק לעלות לרגל למשכן בגלל התנהגותם המושחתת של בני עלי והם חזרו למשכן בגלל התנהגותם המופתית והמהפכה הרוחנית של משפחת אלקנה. השאלה האם הבעיה היא בבני עלי או שתפיסה דתית שגויה היא שבסופו של דבר הביאה להידרדרות. חושבני שהאפשרות השנייה היא הנכונה שכן כאשר עלי מוכיח את בניו הוא אומר בין השאר: כי יחטא איש לאיש ופללו אלהים (השופט) ואם לה' יחטא איש מי יתפלל לו.
פירוש הפסוק שבכל מה שקשור לבין אדם לחברו ישנה תקנה – בית המשפט יסדר את העניין, אולם בכל מה שקשור למישור של בין אדם למקום, הרי שאין כאן שום אפשרות לתקן. מי שתפיסתו הרוחנית היא שאין איזון בין המישור של בין אדם למקום לבין המישור של בין אדם לחברו סופו הוא שהוא או צאצאיו יגיעו לשחיתות מוסרית חזקה מאוד. לעומת משפחת עלי, הרי שהכתוב מציין ששמואל ממשפחת אלקנה הקפיד מאוד על האיזון שבין שני המישורים.
וכאשר אנו מדברים על הפסוק לעיל הרי חשוב להביא את דעת הירושלמי. בפשטות נושא גילוי עריות הוא בעיקר נחשב בתודעה הציבורית עבירה של בין אדם למקום (למרות שברור שיש כאן גם פגיעה אנושית בבין אדם לחברו). התלמוד הירושלמי (סוטה א, ה) לוקח את ראשית הפסוק אם יחטא איש לאיש ומכניס שם את הנושא של האישה הסוטה בהנחה שמדובר באישה שאכן סטתה. מדובר בפגיעה בבעל בגלל שהוא המפרנס – כלומר האישה חייבת את נאמנותה לבעלה בגלל הצדדים הממוניים (סוג של התחייבות שאינה קשורה לשמים) או מצד האישה או מצד הבועל. דוגמה נוספת דווקא בפסוק שאומר לכאורה את ההיפך, התלמוד הירושלמי מדגיש רבות את הנושא של בין אדם לחברו.
בספר שמואל מסופר על כך שעם ישראל הפסיק לעלות לרגל למשכן בגלל התנהגותם המושחתת של בני עלי והם חזרו למשכן בגלל התנהגותם המופתית והמהפכה הרוחנית של משפחת אלקנה. השאלה האם הבעיה היא בבני עלי או שתפיסה דתית שגויה היא שבסופו של דבר הביאה להידרדרות. חושבני שהאפשרות השנייה היא הנכונה שכן כאשר עלי מוכיח את בניו הוא אומר בין השאר: כי יחטא איש לאיש ופללו אלהים (השופט) ואם לה' יחטא איש מי יתפלל לו.
פירוש הפסוק שבכל מה שקשור לבין אדם לחברו ישנה תקנה – בית המשפט יסדר את העניין, אולם בכל מה שקשור למישור של בין אדם למקום, הרי שאין כאן שום אפשרות לתקן. מי שתפיסתו הרוחנית היא שאין איזון בין המישור של בין אדם למקום לבין המישור של בין אדם לחברו סופו הוא שהוא או צאצאיו יגיעו לשחיתות מוסרית חזקה מאוד. לעומת משפחת עלי, הרי שהכתוב מציין ששמואל ממשפחת אלקנה הקפיד מאוד על האיזון שבין שני המישורים.
וכאשר אנו מדברים על הפסוק לעיל הרי חשוב להביא את דעת הירושלמי. בפשטות נושא גילוי עריות הוא בעיקר נחשב בתודעה הציבורית עבירה של בין אדם למקום (למרות שברור שיש כאן גם פגיעה אנושית בבין אדם לחברו). התלמוד הירושלמי (סוטה א, ה) לוקח את ראשית הפסוק אם יחטא איש לאיש ומכניס שם את הנושא של האישה הסוטה בהנחה שמדובר באישה שאכן סטתה. מדובר בפגיעה בבעל בגלל שהוא המפרנס – כלומר האישה חייבת את נאמנותה לבעלה בגלל הצדדים הממוניים (סוג של התחייבות שאינה קשורה לשמים) או מצד האישה או מצד הבועל. דוגמה נוספת דווקא בפסוק שאומר לכאורה את ההיפך, התלמוד הירושלמי מדגיש רבות את הנושא של בין אדם לחברו.
